Thursday, November 27, 2014



ב"ה

ממזר ועגונה

ממזר = 287 = פזר = רופא = פארו
=
עוד אור = אור ועד = אור הגניזה
=
כאור עולם שמחה = 1286 = 287
=
נהיה עלץ וצהלה ועד

אם מצוה בתורה לא מלאת שמחה אדירה סימן שלא הבנו אותה. בעניני ילדים ונשים, השמחה יתרה.

עגונה = 134 = סעד = ענג חג = עולם שמחה עד
= 1133 = 134 =
אני חכמה


עגונות = 535 = ותענגו

ישראל = 541 = אמך = ועגונות
=
עלץ חג תענגו = 1540 = 541

תמיד אבל *תמיד* יש ללמוד תורה ברחמים וברינה. אם דבר בתורה אינו נוטף מתיקות בפיך, דע שלא הבנת את הענין עד תם. דע כי אתה אוכל את בוסר דמיונך. אל תאכיל בוסר לתלמידיך יחד אתך. זה עשוי לפגוע בהם חס ושלום!

ב"ה

לאהב את הגויים

לאהב את הגויים = 1073 = 74 = למד = בלב לבבו = עד = בחסד
= עלץ חכמה = קרן חכמה = סוד כל בית ישראל

לפתוח את הלב ולאהב את הגויים, ללא תנאי ובכל מאדך, כי זה לפתוח את שערי השמים והרחמים.

Thursday, November 20, 2014



ב"ה
יהודים לומדי תורה בוראים את העולם
יהודים לומדי תורה סבורים כי הם מעיינים בספר שכבר נכתב; שתכנו עוצב ונסוחו הושלם, והסיפורים הנפרשים לפניהם בספר נכתבו שם בפועל כפי מראיתם. למעשה, אנו מסתכלים באותיות, כולן רבות כח, והסיפורים או הדמויות החולפים במחשבותינו תוך הסתכלותנו בספר הם תוצרי רמתנו המוסרית. אנו רואים סיפורים אותם "השלכנו" על האותיות, ולא תוכן ממשי שנחקק, כביכול, באבן.
רוב היהודים רואים, לדאבוננו, שפע של עיצבון ואלימות בתורה כי זאת דרכם. בבטאם את האותיות גורמת נשימתם ליצירי דמיונם להיעשות לצורות ממשיות – וגם ליצורים חיים, כולל הגוים. עולמנו הוא פרשנותנו לתורה. אנו, היהודים, נמשיך לסבול מידיהם של הנבראים על ידינו עד שנבין זאת וניישר אורחותינו – ונהיה לשליטים על הלבבות והמחשבות שלנו. בכל דור ישנם מעטים היודעים זאת והם מתקנים חלקית את שגיאות הפרשנות של בני דורם; אולם אין בכוחם לעשות את העבודה במקום העם כולו. על כל אחד מאתנו להיות מודע להיותנו הבוראים [הוי"ה] ואין א ח ר מלבדנו; נקבל עלינו את המשא העצום, או נמשיך לסבול מידיהם של נבראינו.
זאת האמת. היא נוראה למדי וגם נפלאה למדי – והכחשתה של אמת זאת אינה שוללת אותה, אלא בוראת את פתח הופעת ההכחשה בעולם.


Tuesday, November 18, 2014

Mystical-Physical Anarchy

I'm trying my damnedest to establish the same relationship with my Body that I would like the decision and policy makers of Society to establish with Humanity.
I am convinced that the fractal effect is operative and that this is the key.
I am an Anarchist, and, as such; I would elevate my Body to the status of full participant in Mutual Aid, on par and in full participation as Partner with my Soul.

Thursday, November 13, 2014

CATEGORICAL, ABSTRACTING THINKING

Years ago, someone I admired very much once said to me: "Oh, you love Humanity alright. It's people you can't stand."
OUCH!
Extroverted and flamboyant as he was, he did have a flair for the histrionic and hyperbolic, but his criticism, overstated somewhat though it may have been (after all I did love him quite particularly), was not without basis and substance.
While he never missed a meeting of the various organizations he belonged to, I preferred to sit on my computer and philosophize about Humanity. While people irritated and disappointed him often, he never stopped meeting with them in meat space. I preferred then, as now, not to hobnob.

His criticism started me on the way to realizing the errors, and dangers, inherent in the categorical thinking that leads to dissociating abstractions. When particular individuals are subsumed under the category Humanity, we have misused our ability to think abstractly.

There is a place, and a need, for abstract thinking. I considered the possibility of trying to do away with it entirely, but that idea quickly degenerates into impracticality.

However, thinking abstractly when we should be thinking particularly spaces us out, removes us from our hearts, and can lead the way to insensitive stereotyping, racism and even to tyranny. All of the nationalistic buzz words that snap people into a trance are abstractions: Nation. Values. Democracy. Family. Liberty. Peace. These abstractions are meant to arouse feelings of insignificance in us in comparison to them and they hypnotize us into obedience. We sacrifice our actual, particular, selves for those abstract concepts.

While particularity can lead to the kind of individualism that is little more than being anal-retentive (and all of the high falutin' sounding philosophy touting individualism doesn't ennoble its mean and petty base), and we need to guard against that; so thinking abstractly, to the detriment of being concerned with the particular, is the thought pattern of Fascism.

Abstract thinking creates a buffer zone between our hearts and another's integrity. That zone provides the illusion that we can hide all culpability in it. Immediacy disappears. So, culpability is put off indefinitely. Everything in that zone is indefinite and nothing immediate. In that zone, our feelings of protection of others born of identification with them are neutralized. Abstract thinking makes compassion and identification into abstractions, not actual feelings for another actual Person or being. In that buffer zone of Abstraction the perfect storm for brutality forms. It is only when we recognize another being's actuality that harming that one, unique, actual being becomes unthinkable. 

Neither can abstracts be used as measures of perfection that no actual Person or being can ever live up to. The Platonic World of Ideas does not exist. It is cruel to measure real People and and non-productive to measure real things against unreality.

It is helpful to remember and internalize the words of Rumi when we consider ourSelves and others: "You are not a drop in the ocean, but the ocean in a drop." The particular is not subsumed and rendered insignificant in comparison to any abstraction. In a "fractal" reality, each particular contains the entire pattern. Moreover, each actual Person and being is an actual, really real embodiment and to be embodied is infinitely greater than to be disembodied idea.

The goal is to stop thinking of God as an abstraction, and to see God as every particular. When we can do this, we see that every Person's and every sentient being's integrity is sacred, and therefore, inviolable. Toward the inanimate, we feel genuine gratitude and use the things presented to us gently and wisely.

Doreen Ellen Bell-Dotan, Tzfat, Israel
DoreenDotan@gmail.com